<h1>פסקי ריא"ז — סוכה</h1>
<h2>דף פב מה</h2>
אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מוצאי יום טוב הראשון שלחג היו יורדין מעזרת ישראל לעזרת נשים ומתקנים שם גזוזטראות לעמוד שם הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה, שהרי אפילו בשעת ההספד אמר הכתוב [זכריה י"ב] משפחת בית דוד לבד ונשיה' לבד, כל שכן בשעת השמחה שיצר הרע שולט בהם. מנורות גדולות וגבוהות שלזהב דולקות שם, לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. במעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים היו הלוים עומדים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר, והחסידים ואנשי המעשה היו עומדין לפניהם ומרקדין באבוקות להרבות בשמחה ומתהללים בחסידותם, יש מהן אומרין אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותינו, ויש מהן אומרין אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותנו, שהיו בעלי תשובה, ואילו ואילו אומרין אשרי מי שלא חטא ושחטא ונמחל לו. ועיקר שמחה זו בגדולי ישראל, שהיתה לשם שמים, ושמחה זו אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב, ולא היו עוסקין בה אלא בחולו שלמועד. הלל הנשיא כשהיה שמח בשמחה זו אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, כלומר שאין הבורא חפץ אלא בקילוסן שלישראל, ואם אין ישראל כאן מי כאן לקלס לפניו. אף הקב"ה אומר [לישראל] אם אתה תבוא לביתי אני אבוא לביתך, ואם אתה לא תבוא לביתי אני לא אבוא לביתך, שנ' [שמות כ'] בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך ובירכתיך, כלומר כשישראל מזכירין שמו שלהקב"ה [ומקלסין לפניו, הקב"ה] משרה שכינתו ביניהם. משחרב בית המקדש בעונותינו בטלו כלי שיר, אבל מצוה עלינו לשמוח לפני הקב"ה ולנעים זמירות בכל עת ובכל זמן לפי הראוי, שנ' [תהלים ס"ח] סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. ואומר [שם] ברוך ה' יום יום, כל יום [ויום] תן לו מעין ברכותיו, ואין הגדול ראוי להתבייש על כך, וכן בדוד הוא אומר [ש"ב ו'] מכרכר בכל עוז לפני ה', ואומר [שם] ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ומפני שהרבה בכבוד [שמים] הרבו כבוד לו ולזרעו אחריו עד עולם. וראה מה הגיע למיכל בת שאול על שביזתו בכך. וכן בחזקיה הוא אומר [ישעיה ל"ח] ה' להושיעני ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה', שאף המלכים היו מקלסין ומשחקין לפני הקב"ה ומתכבדין בכך. ונראה בעיניי שעל זה הדרך עושין בזמן הזה שמחת התורה ושמחין ביום טוב האחרון [בהשלמת התורה ומקלסין] ומשבחין להקב"ה [שהנחילנו תורתו] (ש)[ו]זיכנו לכך.
